קשרים
משחר ההיסטוריה קשרים בין בני אדם היוו עוגן לביסוס שאר המערכות בחיינו. אם ניקח לדוגמה את התקופה הוויקטוריאנית בה התקיים החיזור אך ורק בבית האישה, בפני הוריה ובני ביתה. כמו כן היה נהוג כי יהיה נוכח אדם זר, שתפקידו קבלת מסרים מבני הזוג על מנת להעביר אותו ביניהם במטרה למנוע תקשורת ישירה. כמו כן כשהתעורר רצון לקבוע פגישה השתמשו באותה השיטה והצעות בדבר חתונה הועברו בכתב בלבד ולא באופן ישיר. אם נעשה זום אאוט נראה שבכל מערכות היחסים גברים, נשים ומשפחות הזדקקו אחד לשני בשביל לשרוד. באותה תקופה תפקידו של הגבר היה לכלכל את בני הבית, בעוד האישה שמרה על צביון המשפחה, על ערכיה ואמונותיה הדתיות שנבעו משורשיה ואורך החיים של כל המשפחה לדורותיה.
ערכים אלו שנשמרו בכל מחיר היוו בסיס איתן לקשרים זוגיים, בכך שחיזקו את הצורך בקיום מנהגים משותפים כמשפחה. יתרה מכך, אם אישה הייתה מתנגדת לקיום מנהגיה של משפחתה או מגלה רצון לפרידה מבן זוגה, היא הייתה מוחרמת על ידי משפחתה ויוצאת לגלות לבדה. נוסיף כי היחס לגברים (לעומת נשים) שרצו להיפרד לא היה שווה מצד המשפחה. עם ההתפתחות הטבעית במרוצת השנים ועל אף ההשלכות הקשות, יותר זוגות בחרו להתגרש והחברה בעל כורחה נאלצה לקבל את המצב.
כיום בעידן המודרני הקשרים מבוססים על משיכה חיצונית יותר מאשר התאמה אישיותית, ויש האומרים קשרים מבוססי פנטזיה המתפוגגים כשנתקלים בקשיים אמיתיים בחיים. אהבה שאינה מותנית באידיאולוגיה או אינטרסים שונים תשרוד לעומת קונפליקטים שמתעוררים ומחדדים את האינדיבידואל אל מול קשריו החברתיים.
אנו למדים כי במאה ה-21 אין הערכה רבה לנישואין, מה שיוצר בידול והתרחקות בקשרים אישיים ושימת הרצונות האישיים לפני אלו של בן הזוג. השקפה אנוכית ואמונה כי מישהו צריך לספק את כל צרכי מובילה למשק בית שבור ונישואין לא מאוזנים בלשון המעטה. מה שיוצר בתורו פירוד בהסכמה וילדים שגדלים ללא דמות אם ואב וכך חסרה לנו דוגמה כיצד נוהגים במערכת זוגית ו/או משפחתית תקינה. מתוך השבר נולדת תקווה ורצון לשינוי עמוק בקשרים בין בני האדם, לאחר שעברנו צורות רבות הנשענות על רצון היחיד נפלה בקרבנו הבנה כי בתא משפחתי יש צורך פשוט לעסוק ביתר ויתורים.
